Steinsaltz Commentary Meilah 18a – ביאור שטיינזלץ מעילה יח.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מתני׳מַתְנִיתִין: הָעׇרְלָה ^אוְכִלְאֵי הַכֶּרֶם מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין מִצְטָרְפִין.: גמ׳גְּמָרָא: וּמִי צָרִיךְ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן לְצָרוֹפֵי וְהָתַנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כׇּל שֶׁהוּא לְמַכּוֹת תְּנִי אֵין צְרִיכִין לְצָרֵף.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^בהַבֶּגֶד וְהַשַּׂק הַשַּׂק וְהָעוֹר הָעוֹר וְהַמַּפָּץ כּוּלָּן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. אר״שאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה טַעַם מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִן לִיטָּמֵא בְּמוֹשָׁב.: גמ׳גְּמָרָא: תָּנָא ^גקִיצַּע מִכּוּלָּן שְׁלֹשָׁה וְעָשָׂה מֵהֶן בֶּגֶד לְמִשְׁכָּב שְׁלֹשָׁה לְמוֹשָׁב טֶפַח לַאֲחִיזָה כׇּל שֶׁהוּ. מַאי לַאֲחִיזָה אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר ר׳רַבִּי יַנַּאי שֶׁכֵּן עוֹמֵד לְנַוְולָה בְּמַתְנִיתָא תָּנָא ^דהוֹאִיל וְרָאוּי לְקוֹצְצֵי תְאֵנִים.:

הדרן עלך קדשי מזבח

פרק ה – הנהנה מן ההקדש

מתני׳מַתְנִיתִין: הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה פְּרוּטָה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּגַם מָעַל דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים כׇּל דָּבָר ^השֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְּגָם לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגּוֹם וְשֶׁאֵין בּוֹ פְּגָם כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה מָעַל. כֵּיצַד נָתְנָה קַטְלָא בְּצַוָּארָהּ טַבַּעַת בְּיָדָהּ שָׁתָה בְּכוֹס שֶׁל זָהָב כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה מָעַל לָבַשׁ בְּחָלוּק כִּסָּה בְּטַלִּית בִּיקַּע בְּקַרְדּוֹם לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגּוֹם. ^והַנֶּהֱנֶה מִן הַחַטָּאת כְּשֶׁהִיא חַיָּה לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגּוֹם כְּשֶׁהִיא מֵתָה כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה מָעַל.: גמ׳גְּמָרָא: תָּנָא מוֹדֶה ר״ערַבִּי עֲקִיבָא לַחֲכָמִים בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְּגָם בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי. אָמַר רָבָא בִּלְבוּשׁ מְצִיעָאָה וּמַלְמְלָא. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ה׳:ט״ו} נֶפֶשׁ אֶחָד הַיָּחִיד וְאֶחָד הַנָּשִׂיא וְאֶחָד הַמָּשִׁיחַ. {ויקרא ה׳:ט״ו} כִּי תִמְעֹל מַעַל אֵין מַעַל אֶלָּא שִׁנּוּי וְכֵן הוּא אוֹמֵר {במדבר ה׳:י״ב} אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מַעַל וְאוֹמֵר {דברי הימים א ה׳:כ״ה} וַיִּמְעֲלוּ בֵּאלֹהֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:י״ד

^ב רמב״ם הלכות כלים כ״ג:ד׳

^ג רמב״ם הלכות כלים כ״ג:ג׳

^ד רמב״ם הלכות כלים כ״ג:ג׳

^ה רמב״ם הלכות מעילה ו׳:א׳

^ו רמב״ם הלכות מעילה ו׳:ב׳

הערלה (יבול העץ בשלש השנים הראשונות לנטיעתו) וכלאי הכרם (שזרע בתוך כרם ענבים מיני תבואה) — מצטרפין זה עם זה לשיעור האוסר את התערובת שהוא אחד ממאתים. ר׳ שמעון אומר: אין מצטרפין. ב גמרא ושואלים: ומי [האם] צריך לשיטת ר׳ שמעון במשנתנו האומר שאין שני חצאי שיעורים מאיסורים שונים מצטרפים לכדי שיעור, לצרופי [לצרף] שני חצאי שיעורים כדי ללקות? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר׳ שמעון אומר: האוכל מן האיסור בשיעור כל שהוא די בכך כדי להיענש על כך במכות, ולא נאמר דין שיעור אכילה בכזית אלא לענין הבאת קרבן אם אכל בשוגג? ומשיבים: אכן אין לשון משנתנו מדוייקת, וכך תני [שנה] בה: ר׳ שמעון אומר, אין צריכין לצרף, שכן לוקה הוא אף בפחות מאכילת כזית. ג משנה הבגד ששיעורו לקבל טומאה הוא שלוש על שלוש אצבעות, והשק ששיעורו ארבעה על ארבעה טפחים, וכן השק והעור ששיעורם חמישה על חמישה טפחים, העור והמפץ (המחצלת) ששיעור טומאתה בשישה על שישה טפחים — כולן מצטרפין זה עם זה, שאם צירף משנים מהם כשיעור הקל שבהם — הרי הם ראויים לקבל טומאה. אמר ר׳ שמעון: מה טעם מצרפים אותם למרות שאין שיעוריהם שוים? — מפני שהן כולם ראוין ליטמא במושב, שאם ישב עליהם הזב הרי הוא מטמא אותם, וכיון שלענין טומאת מושב הזב (מדרס) די בשיעור הראוי לאחד מהם כדי להיטמא, הריהם מצטרפים אף לטומאות אחרות. ד גמרא תנא [שנה] החכם: קיצע (קיצץ) מכולן, מאלה המפורטים במשנה, מכל אחד מהם פחות משלשה טפחים על שלושה טפחים, ועשה מהן בגד, אם חשב עליו לעשותו למשכב — הרי שיעורו שלשה טפחים, ואם חשב עליו למושב — שיעורו בטפח, ואם חשב עליו לצורך אחיזה — הרי הוא מטמא בכל שהו. ושואלים: מאי [מה] פירוש לאחיזה? אמר ריש לקיש, אמר ר׳ ינאי: שכן עומד לנוולה (לאריגה בנול), שכן האורגים שמים בד כלשהו על ידיהם בזמן שהם מיישרים את החוטים, על מנת שלא ייחתכו בהם. במתניתא תנא [בברייתא שנה] הסבר אחר: הואיל וראוי לקוצצי תאנים ששמים בד על ידיהם שלא יתלכלכו.

פרק ה

א משנה העובר ונהנה מן ההקדש הנאה שערכה שוה פרוטה, אף על פי שלא פגם (הפחית את ערך) אותו דבר הקדש — בכל זאת מעל, וחייב כדין המועל, בהבאת קרבן ובתשלום קרן וחומש. אלו דברי ר׳ עקיבא. וחכמים אומרים: כל דבר הקדש שיש בו פגם, שהשימוש פוגם בו — לא מעל אף שנהנה ממנו, עד שיפגום בו בשווה פרוטה. וכל דבר שאין השימוש בו נחשב פגם — כיון שנהנה ממנו הנאה ששוויה פרוטה — מעל. ומפרטים: כיצד? — האשה שנתנה קטלא (שרשרת) זהב של הקדש בצוארה, או שענדה טבעת זהב של הקדש בידה, או ששתה (שתתה) בכוס של זהב של ההקדש. כל אלה, כיון שאין דרכם להיפגם, כיון שנהנה מהם בשווה פרוטה — מעל. אבל האיש שלבש בחלוק של הקדש, או שכסה עצמו בטלית של הקדש, או שביקע עצים בקרדום של הקדש — כיון שדרך אלה להיפגם — לא מעל בהם אף שנהנה מהם בשווה פרוטה עד שיפגום בהם שווה פרוטה. הנהנה מן החטאת שהיא בעלת מום, וכגון שתלש מצמרה, כשהיא חיה, ובכך פגם בה, שהרי היא עומדת לפדיון ודמי פדיונה בשל כך יהיו נמוכים יותר — אף שנהנה שווה פרוטה, לא מעל, עד שיפגום בה במעשהו זה בשווה פרוטה. ואם נהנה ממנה כשהיא מתה, שמעתה אינה מן הדברים שיש בהם פגם, לפי שאינה עומדת לפדיון (שהרי אין פודים את הקדשים המתים) — כיון שנהנה בה שווה פרוטה, הרי זה מעל. ב גמרא בהסבר שיטת ר׳ עקיבא שבמשנה תנא [שנה] החכם: מודה ר׳ עקיבא לדעת חכמים שבמשנתנו כי בדבר שיש בו פגם, שיכול להיפגם בשימושו, אין מועלים בו עד שיפגום בו בשווה פרוטה. ושואלים: אם כן, במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים], שהרי זוהי שיטת חכמים?! אמר רבא: שלשה סוגי מלבושים הם שלובש אדם, העליון (כגון מעיל), האמצעי, והתחתון (שעל הגוף ממש). הלבוש העליון נפגם מיד כשלובשים אותו כיון שמתחכך בקירות, וכן דוהה בחום השמש. וכן הלבוש התחתון, גם הוא נפגם מיד כשלובשים אותו, שמתחכך בגוף, וכן מזיעת הגוף ובשני אלה הכל מודים שלא מעל עד שיפגום בשווה פרוטה. ולא נחלקו אלא בלבוש מציעאה [אמצעי] שבין התחתון לעליון, שאינו נפגם מיד עם השימוש בו, ואולם גם הוא בסופו של דבר עתיד להפגם. וכן במלמלא, בגד העשוי מאריג דק ויקר ביותר, ששומרים אותו מאד שלא יפגם, שר׳ עקיבא סבור שאין אלה מכלל הדברים שיש בהם פגם, שהרי אין הפגם בא אלא לאחר זמן רב, ולכך מעל בהנאתו אף שלא פגם. ואילו חכמים סבורים שאף באלה כיון שלבסוף יבוא בהם הפגם, לכן אינו מועל אלא אם פגם בהם. ג ועוד בדיני המעילה. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: נאמר בתורה בתחילת פרשת המעילה ״נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה׳...⁠״ (ויקרא ה, טו). והרי לשון כוללת זו ״נפש״, מורה שדין זה נוהג בכל מי שהוא מוגדר כ״נפש״, אחד היחיד (אדם מישראל), ואחד הנשיא, ואחד המשיח (הכהן הגדול שנמשח בשמן המשחה לכהונתו). שאף שבדברים אחרים יש להם קרבנות חלוקים, מכל מקום שווים הם לדין המעילה. ד בהמשך דברי הברייתא מבררים מה משמעות לשון ״מעילה״: עוד נאמר במקרא זה ״כי תמעל מעל״, ואין משמעה של הלשון ״מעל״ אלא שנוי מן הדרך הראויה, ולראיה שכך הוא — שכן הוא אומר בפרשת האשה הסוטה ״איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל״ (במדבר ה, יב), וכן אומר הכתוב בעבודה זרה ״וימעלו באלהימהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון